למידה שנובעת מהתבוננות

אתמול חזרתי ממפגש ראשון של קורס המשך ב"פרמקלצר" אותו אני לוקח, מפגש שהנושא הראשי שלו היה התבוננות. עשינו תרגילי התבוננות על קדיתא [היישוב בו היה המפגש] ועל שמורת נחל עמוד. התבוננו ברובד אקולוגי [חיות, צמחיה, חומר אורגני...], ברובד אנושי [בתים, שבילים, מטיילים, זבל, שיתופי פעולה...] וברובד הפנימי [איך אנו מושפעים ממה שאנו רואים וחווים]. החשיבות הגדולה שהפרמקלצר מקדיש להתבוננות היא אחת הסיבות שאני כ"כ אוהב ונהנה מהתחום, שהתכנון והעשייה בו הם לאחר ומתוך התבוננות מעמיקה בנמצא ובמה שיש לשטח לספר.
כך אני חושב שצריך להיות גם בחינוך!

תפקיד עיקרי של מורים ומלווים מבוגרים כלפי נוער צריך להיות של התבוננות משותפת, מה מעניין את הנער, מהם הכישרונות שלו, מה מאתגר אותו... להבין יחד מהו כיוון הצמיחה של אותו נער ומשם ללוות אותו בדרך הזו ולקשר אותו אל כלים שונים [ספרים, בעלי מקצוע, תחומים, כלי לימוד...] שיוכלו לעזור לו.
כבני נוער אנו נמצאים בתהליך בו אנו מגלים מי אנחנו, ומחפשים מהו הכיוון שלנו. בית הספר מכתיב כיוון מסוים או מספר כיוונים מצומצם בו כולם צריכים ללכת. אבל צריך לעשות בדיוק את ההפך- לתמוך בתהליך הזה וללוות אותו, לתת לנו להתנסות ולחפש את דרכינו תוך תמיכה וייעוץ.
תהליך ההתבוננות, אותו אני מתרגל ולומד הרבה דרך הפרמקלצר, מחזק את ומגביר את סקרנותי ומוביל אותי בדרך מרתקת של שאילת שאלות.