יופי ועדינות תחת הקליפה, מתחם ילדים בשבועות

מתחם הילדים
תודה ל"עזרה" על התמונה

בפסטיבל העברי הראשון שעמלתי בהקמתו, הייתי הרבה עם הילדים הקטנים ב"מתחם הילדים". מתחם שהוקם להנאת הילדים ורווחתם של המבוגרים, ועליו הייתי אחראי יחד עם הדס אחראית המתחם ושלושה חברים בגילי.
שניים מאתנו חיכו שם לקבל את פני הבאים, בעוד אני והדס מחדדים את חושינו, מחפשים ילדים וקוראים להם לבוא לפעילות הכרות במתחם הילדים. במסע החיפושים הגעתי לכמה נדנדות בסגנון "טרזן" שהשתלשלו מטה מן העצים ועליהם נתלו ילדים מחויכים. היה נראה שהם כ"כ נהנים ושום משפט הזמנה שהעלתי בדעתי לא היה נשמע לי מפתה כמו הנדנדות האלו בפתח היער הפראי והיפיפה. "שלום חמודים, אנחנו תכף מתחילים פעילות הכרות במתחם הילדים ואני אשמח שתבואו." ניסיתי בפשטות והצבעתי לכיוון המתחם. "מה יהיה בפעילות ?" שאל אחד הילדים במבטא מוזר. בהיתי בו לא מבין, הרי זה ברור מכירים אחד את השני בפעילות הכרות. "מה יהיה שם? כדי שאני אדע אם אני רוצה לבוא.." הוא חזר ואני התאוששתי ועניתי " יהיו כמה משחקי הכרות כדי שכולנו נוכל להכיר אחד את השני, כדאי לבוא." הוא הנהן אבל לא היה ברור לי מה זה אומר. זרקתי עוד משפט שממליץ לשאר הילדים להגיע והלכתי משם.

הקמות לפסטיבל

לתקוע בזנטים, להרים סנדות, למתוח לייקרה, לעשות קשר מוט, לגזום את עץ האלון... ככה נראו שלושת הימים האחרונים.

הכניסה למקלחות

ביום ראשון בשמונה וחצי בבוקר הגעתי לתחנת הרכבת בעתלית משם אבא שלי אסף אותי ולקח אותי לקיבוץ בית אורן בו אנחנו גרים. הוא הלך למשרד ואני ירדתי ל"יער הפיות" לפגוש איש בשם רוני מפיק "הפסטיבל העברי הראשון" שיתקיים שם בחג השבועות.
פגשתי אותו ביער והוא הסביר לי בכלליות אילו עבודות אנחנו צריכים לעשות במסגרת הקמת הפסטיבל והתחלנו לעבוד, כמובן שלא לפני שהזמין אותי לארוחת בוקר/צהריים. היומיים הראשונים [ובייחוד יום ראשון] היו מתישים במיוחד, אך מספקים.
ביום הראשון התחלנו עם בניה של מקלחות שדה שמהן נשקף נופו המרהיב של היער. היו כל כך הרבה מחברים בגדלים וצורות שונות כך שהרכבת המקלחות הייתה ממש כמו לשחק בלגו.

אנו כמעט מסיימים את בניית המקלחות וקול משאית נשמע מלמטה.