לקראת סיום השנה הראשונה מחוץ לבית הספר

הבנתי שקבוצת הנוער לא מתקדמת כרגע לשום מקום, כנראה שזה עוד לא הזמן וזה בסדר, רק שזה נתן לי תחושה שאין לי פרויקט שיוליך אותי וכך יצאתי מסדר ומרצף של עשייה. מתוך התסכול שבירידה דברתי עם אנשים שונים שסבבו אותי בימים האחרונים ונזכרתי שמה שמוביל אותי כרגע הוא  בעצם למידה. אני נמצא מחוץ למסגרת שתגיד לי מה ומתי לעשות ולכן אני צריך ליצור לעצמי מסגרות אשיות, כאלו שאקבע לעצמי וכך יהיה לי סדר. במשך השנה היו דברים שונים שהובילו והלהיבו אותי [כמו קבוצת הנוער לדוגמה] שהתחלפו כל כמה זמן, הדברים האלו גרמו לי באופן טבעי ליצור סדר בדרכי. אבל כאשר משהו שהוביל אותי כבר לא עניין אותי הייתה נפילה והסדר נעלם. אבל כמו שאמרתי קודם מה שמוליך אותי בעומק הוא פשוט הרצון ללמוד ויש לי כרגע צורך ליצור לעצמי סדר בצורה יותר קונקרטית וברורה שלא תתבסס על כיוון אחד אלה תהיה רחבה ומעשירה. זה היה משמח להבין את זה אבל גם מעט מבאס, כי עכשיו אני רוצה ליצור לעצמי סדר לחודשים הקרובים אבל אני יודע שהם כבר מלאים בדברים ולא אוכל ליצור לעצמי סדר של ממש עד ספטמבר. אבל רגע, וואו עוד חודש אני כבר שנה מחוץ לבית הספר!

למידה שנובעת מהתבוננות

אתמול חזרתי ממפגש ראשון של קורס המשך ב"פרמקלצר" אותו אני לוקח, מפגש שהנושא הראשי שלו היה התבוננות. עשינו תרגילי התבוננות על קדיתא [היישוב בו היה המפגש] ועל שמורת נחל עמוד. התבוננו ברובד אקולוגי [חיות, צמחיה, חומר אורגני...], ברובד אנושי [בתים, שבילים, מטיילים, זבל, שיתופי פעולה...] וברובד הפנימי [איך אנו מושפעים ממה שאנו רואים וחווים]. החשיבות הגדולה שהפרמקלצר מקדיש להתבוננות היא אחת הסיבות שאני כ"כ אוהב ונהנה מהתחום, שהתכנון והעשייה בו הם לאחר ומתוך התבוננות מעמיקה בנמצא ובמה שיש לשטח לספר.
כך אני חושב שצריך להיות גם בחינוך!