פרידה מאמא

אז אחרי שבפעם השישית לפחות היא הסבירה לי את כל ההוראות, אמא ונמרוד, בן זוגה, נכנסו לרכב ונסעו. הם נסעו לרומא לכבוד יום הנישואים שלהם, ואני נשארתי עם אחי הקטן לארבעה ימים.
בהתחלה הקראתי לו סיפור, ועוד אחד, אח"כ הוא שאל אותי על העיר רומא ובפעם הראשונה מאז שהורדתי את "GOOGLE EARTH" מצאתי לו גם שימוש. בעוד אנו ממשיכים ומשחקים לאט לאט הגיע לו הערב ואחי התחיל להשמיע פיהוקים. "אתה כבר רוצה לאכול וללכת לישון?" שאלתי אותו והוא ענה שכן. אכלנו והוא השאיר צלחת חצי מלאה, לא התווכחתי כי אכלנו לא מזמן וידעתי שהוא כבר מלא. אני עוד הייתי רעב והייתה לי דילמה, לאכול עכשיו או אח"כ את מה שהוא השאיר בצלחת. ראיתי שעון חול שמציין זמן של כמה דקות והפכתי אותו "הנה, עד שכל החול ירד למטה אני אוכל וכשהוא יסיים נלך לישון" הוא הביט בחול נשפך, גרגר, גרגר, ואני אכלתי.

סיפור אחד במיטה הסתיים, ואחריו בא עוד אחד בטענה ש: "יהוא, אבא מרשה לי שני סיפורים לפני השינה... באמת." ובאמת שלי לא אכפת, זה חופש גם לנו, מותר עוד סיפור. הסיפורים היו חמודים, היה לי רק קצת קשה להתעלם מהעובדה שבספר "סיפורי לילה טוב" של רחוב סומסום יש שני סיפורים על מישהו שחולם חלום רע.

הוא נסה להרדם, בלי הצלחה. "אוף, אני מתגעגע אל אמא, אני רוצה שהיא תחזור!" הוא אמר בעצב. "היא תחזור ביום שני, זה אולי נשמע הרבה זמן אבל זה יעבור מהר, כי מחר תהיה עם סבתא ואז עם הדודה וכו' וכו'" אבל זה לא עניין אותו, הוא רצה את אמא! הוא שתק וחיבק אותי, וראה את החול נשפך, גרגר, גרגר. חיבקתי אותו בחזרה. בשקט הוא התחיל לצעוד אל תוך עולמות השינה, ואני שכבתי שם על הגב ונזכרתי...

מפגש בגובה העיניים

תמיד נהניתי יותר לשוחח עם אנשים מבוגרים מאשר עם בני גילי. כבר בגיל חמש או שש, בחגים או בסופי השבוע הייתי מסתובב על המדשאות של בית ההארחה במקום בו גרתי, מוצא אנשים ומתיישב לדבר אתם. הם היו מופתעים לראות ילד בגילי מתיישב כך בחופשיות ליד זרים ומתחיל לדבר אתם על מדיטציות, טיפוס עצים, סיפורים חסידיים, שלום עולמי ועוד נושאים רבים ומגוונים. אבל לי זה היה עניין שבשגרה, הייתי מתיישב אומר שלום עם חיוך ומתחיל לדבר. אחרי שיחה שלפעמים גם ערכה שעות הייתה מוצאת אותי אמא ומזכירה לי שאני צריך גם לאכול.

חיינו אז כקהילה במצוקי דרגות, מקום על צוקי מדבר יהודה אשר משקיף על ים המלח. הקהילה הייתה קטנה, בין חמישה עשר לעשרים אנשים שעבדו יחד עבודה רוחנית והיו בעלי תפיסת עולם שונה מהמקובל.

"אני רוצה לפתוח קורס פרמקלצר לצעירים"

תלמידי קורס הפרמלקצ'ר המתקדם יושבים בנחל עמוד

"נמאס לי ללמד אנשים מבוגרים" הצהיר גלעד, מנחה קורס הפרמקלצ'ר המתקדם בו אני לומד. זה היה במפגש האחרון של הקורס, שם התחלקנו לכמה קבוצות. בקבוצה בה הייתי היו בעיקר צעירים ויחד "עפנו" על המשימה שקבלנו, להעמיק ולדון בעקרונות הפרמקלצ'ר. בעזרת המשקפיים של הפרמקלצ'ר הפלגנו יחד למקומות שונים והעלינו רעיונות מגניבים.

בעודנו מדברים גלעד הצטרף לראות איך אנחנו מתקדמים, הוא שם לב להתלהבות וההנאה שלנו וסיפר שהוא מעוניין ללמד יותר צעירים. "אני רוצה לפתוח ביולי קורס פרמקלצ'ר, עם דגש על קהל צעיר. תיכוניסטיים,חברה לפני ואחרי שירות, סטודנטים וכמובן גם אנשים שצעירים בנפשם ולא רק בגילם. אתם מעוניינים?"

כמובן שאני התלהבתי מהרעיון וישר התחלתי לחשוב איך אני יכול למשוך בני נוער בגילי. כבר הרבה זמן רציתי למצוא צעירים שיעשו איתי פרויקטים של פרמקלצ'ר, והנה זה מתחיל.

כולנו הבענו התעניינות וכוונה להשתתף. "אני אשמח אם תגיעו, תעזרו לי ואולי גם תעבירו תכנים אם אתם מעוניינים."

עבר כשבוע ויצאו כבר פרטים על הקורס שיתרחש במושב קדיתא שליד צפת ויערך במתכונת של שבוע מרוכז ולאחריו התנדבות ולמידה מעשית. בקורס אני אשתתף וגם אעזור בהעברת תכניו, משמח אותי מאוד לראות שגלעד סומך עלי ומעוניין שאני אעזור ואקח חלק בקורס.

מצורפים כאן פרטים למתעניינים, מוזמנים להעביר הלאה.

לאירוע בפייסבוק: לחצו כאן

לפרטים באתר של גלעד, מנחה הקורס: לחצו כאן